דורנט (1991) ישראל בע"מ נ' אשד (חי הנדסה) בע"מ ואח'

החלטה

בפניי בקשה לביטול פס"ד שניתן ביום 22.2.11 נגד שני המבקשים בתיק זה בהיעדר בקשת רשות להתגונן.

עובדות והליכים רלוונטיים:

ביום 25.11.10 הגישה המשיבה נגד המבקשים תביעה כספית ע"ס 84,546 ₪, בסדר דין מקוצר.

ביום 20.2.11 ניתן פס"ד בתביעה, לבקשת המשיבה מאותו יום ובהיעדר בקשות רשות להתגונן במועד מטעם המבקשים. לבקשת המשיבה הנ"ל צורפו מסמכים ותצהירים, לפיהם מסמכי התביעה נמסרו (ע"י שליח פרטי מטעם משרד ב"כ המשיבה) לידי המבקש 2, בהיותו נתבע בתביעה בעצמו וגם בעליה ומנהלה של המבקשת 1, ביום 17.1.11.

ביום 20.3.11 הגישו המבקשים את בקשתם שבנדון. הבקשה נתמכת בתצהירו של המבקש 2.

ביום 3.4.11 הגישה המשיבה תגובתה על בקשת הביטול. התגובה לא נתמכה בתצהיר.

היום נערך בפניי דיון בבקשת הביטול. בדיון נחקר השליח שמסר את מסמכי התביעה למבקשים, אחריו נחקר המבקש 2 על תצהירו התומך בבקשת הביטול, ובתום הדיון סיכמו הצדדים טענותיהם בעל-פה.

דיון ומסקנות:

המבקשים טוענים כי יש לבטל את פסה"ד מחובת הצדק, בשל אי-חוקיות מסירת כתב התביעה למבקשים, ולחילופין יש לבטל את פסה"ד לפי שיקול דעת ביהמ"ש. כמו כן טוענים המבקשים כי יש ליתן להם רשות להתגונן.

מנגד, טוענת המשיבה כי יש לדחות את כל בקשות המבקשים, לביטול פסה"ד ולמתן רשות להתגונן.

לאחר עיון בכל מסמכי תיק ביהמ"ש, בכל טענות הצדדים ותוך שנתתי דעתי לממצאי החקירות שנערכו היום בפניי, אני מחליט כך:

הבקשה לביטול פסה"ד מחובת הצדק:

דין הבקשה להתקבל.

שוכנעתי כי נפל פגם בפסה"ד, בכך שהוא ניתן על בסיס מסירה בלתי חוקית.

השליח המוסר מצהיר במסמכי המסירה שעל בסיסם ניתן כאמור פסה"ד, כי המסמכים נמסרו לידי המבקש 2 עצמו, ובאותה נשימה מצהיר שהאחרון סירב לקבל את המסמכים.

המבקש 2 הצהיר בתצהירו, כי מעולם לא פגש את השליח וכי מעולם לא סירב לקבל מידיו את מסמכי התביעה. מוסיף המבקש 2 ומצהיר שם, כי הוא התוודע לתביעה לראשונה, כשמצא ביום 30.1.11 את מסמכי התביעה בתיבת הדואר בכתובת מגוריו.

מבין שתי העדויות הסותרות הנ"ל מצאתי להעדיף את עדותו של המבקש 2.

ראשית, בדיון היום התברר כי השליח כלל לא פגש את המבקש 2 (או כל אדם מזוהה אחר המתגורר במען בו הושארו מסמכי התביעה) וכי "הסירוב לקבל" התבטא בשטח בכך שדלת הבית לא נפתחה לשליח, ולכן הוא השאיר את המסמכים במקום (השליח לא ידע לומר בוודאות היכן השאירם, והעלה השערה שהניח אותם בתיבת הדואר במקום או שהדביק המסמכים במקום). השליח גם לא ידע לספר היום בחקירתו מדוע ציין כי המבקש 2 הוא זה דווקא שסירב לקבל את המסמכים, בשים לב להודאתו כי כלל לא פגש כל אדם פנים אל פנים. לטעמי, בנסיבות כאלו לא היה רשאי השליח להצהיר כפי שהצהיר בתצהירו, ולכל הפחות, מחובתו היה לפרט בתצהיר את כל נסיבות המסירה, לרבות העובדה שדלת הבית לא נפתחה, שהשליח לא פגש את המבקש 2 בעצמו ולא יודע בוודאות מי היה, אם בכלל, מעבר לדלת הבית, וכי המסמכים הונחו במקום.

שנית, בדיון היום התברר כי השליח לא ביצע תיעוד מסודר של נסיבות המסירה: השליח לא צילם את מקום המסירה או את תיבת הדואר או המקום בו הונחו המסמכים, והשליח אף לא רשם בשום מקום על סמך מה בדיוק הוא ביסס את מסקנתו המוצהרת כי המבקש 2 דווקא סירב לקבל מידיו את מסמכי התביעה. מכל מקום, תיעוד כזה לא קיים ולא הוצג.